בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' קובלנקו ואח'

החלטה

בפני בקשה למתן רשות להתגונן מטעם הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת").

כאן המקום לומר כי הנתבעת הגישה בקשה לסילוק על הסף, ולאחר מכן ביקשה מבית המשפט לראות בקשה זו כבקשה למתן רשות להתגונן.

הרקע לבקשה

1.ביום 24.01.00, או בסמוך לכך, ביקשו ולדיסלב ואירנה טיץ (להלן: "החייבים") מאת התובע הלוואה בסכום 333,000 ₪, כמשכנתא לשם רכישת דירה. התובע הלווה לחייבים סכום זה, ועל הסכם ההלוואה חתמו הנתבעות כערבות והתחייבו, בין השאר, לשלם כל אחת לתובע 50% מכל סכום שהלווים יהיו חייבים בו לפי ההסכם.

החייבים לא עמדו בתשלומים, וחובם הצטבר ועמד על סך של כ- 168,000 ₪, נכון ליום 17.02.09. ביום 01.01.09 אישר רשם ההוצל"פ כי ההליכים נגד החייבים מוצו ואפשר לתובע לתבוע את הערבות, ועל כן הוגשה תביעה זו לחיוב כל אחת מהנתבעות במחצית סכום התביעה.

הבקשה למתן רשות להתגונן

2.הנתבעת טוענת כי התובע פטר את אחד החייבים, ולדיסלב טיץ , מחובתו לתשלום ההלוואה, לא פעל כנגדו לגביית חובו, ולכן יש להחיל הוראות סע' 6א לחוק הערבות הקובע: "גרם הנושה לאי מילוי החיוב הנערב, מופטר הערב", וסע' 6ב לחוק הערבות, הקובע: "גרם הנושה לפקיעת ערובה שניתנה להבטחת החיוב הנערב, נגרם משום כך נזק, מופטר הערב כדי סכום הנזק".

הנתבעת טוענת כי התובע פעל בניגוד לחוק הערבות, לא הודיע לערבות במועד הקבוע בחוק כי החייבים אינם עומדים בהסדר ההלוואה, ואף התרשל בגביית ההלוואה וגרם לנזק משמעותי לה.

3.התובע לא גילה ולא הסביר לנתבעת כל פרטי הסכם ההלוואה, התחייבויותיה והשלכותיו. היא חתמה על כתב הערבות בזמן שהייתה כחצי שנה בארץ, בסמוך לזמן שעלתה לארץ ממדינה שבה ענף הבנקאות אינו מפותח, ולכן התובע ניצל את תמימותה, בורותה בשפה וחוסר ניסיונה בעולם מתן ההלוואות.

4.התובע התרשל והעניק לחייבים הלוואה בסכום שהינו גבוה מסכום הדירה שרכשו, וזאת נוכח יכולת ההחזר הנמוכה של החייבים, ובוודאי אינו מתאים ליכולת הערבות של הנתבעת. הנתבעת משתכרת בשכר מינימום, התובע ידע זאת וקיבל עותק מתלושי השכר, ולכן הוא לקח סיכון לא סביר וקיצוני עת אישר לחייבים הלוואה בגודל זה.

היא מוסיפה כי התובע לא פעל בסמוך לאחר שהחייבים לא עמדו בהלוואת המשכנתא. תוצאות רשלנות זו יש לייחס רק לתובע עצמו.

5.הדירה אשר בגינה ניתנה הלוואה לחייבים, ואשר היתה משועבדת לטובת התובע, נמכרה על ידו, בסכום של כ- 248,000 ₪, כאשר התובע העניק לחייבים בגין דירה זו הלוואה ע"ס 333,000 ₪, דבר המראה כי התובע העניק הלוואה העולה והחורגת באופן קיצוני מערכה של הדירה.

6.הריבית בשיעור 9% הינה קיצונית במיוחד לפי כל קנה מידה ואינה מוצדקת, במיוחד כשמדובר בעולים חדשים, אשר לא הוסבר להם כתב הערבות, וזאת בניגוד להנחיות המפקח על הבנקים בכל הקשור למתן הלוואות לעולים.

7.ככל שיוכח כי החייב ולדיסלב טיץ עזב את הארץ, וכי התובע לא פעל נגדו מיד או בסמוך לאחר שהפסיקו תשלומי המשכנתא ע"י החייבים, כאשר היה באפשרות התובע להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ נגדו, יש לראות בחייב כמו שנפטר ויש לפנות קודם לביטוח, ולפיכך אין לראות במימוש הנכס ובתביעת החייבת השנייה, שבינתיים היא חייבת מוגבלת באמצעים, כמיצוי הליכים.

טענות התובע

8.התובע, ובמסגרת תגובתו לבקשת הנתבעת לסילוק על הסף, הגיב לטענותיה של הנתבעת וטען כי ביום 30.07.03 נפתח תיק הוצל"פ למימוש המשכנתא נגד החייבים, ולפני שאושרה מכירת הדירה, ביום 28.06.04, הודיעה החייבת אירנה טיץ כי החייב ולדיסלב טיץ עזב את הארץ. לכן לשיטתו נמנע ממנו לנקוט בהליכים נגד החייב ולדיסלב.

9.התובע טוען כי הדירה נמכרה בכפוף לאישור רשם ההוצל"פ, ובהתאם לחוו"ד שמאי. לנתבעת היה יומה להופיע בפני רשם ההוצל"פ ולהעלות את טענותיה בדבר מתן מיצוי הליכים בתיק נגד החייבים. היא לא עשתה זאת ואף לא ערערה על החלטת רשם ההוצל"פ.

10.התובע טוען כי כ- 90,000 ₪ מתוך כספי ההלוואה שניתנו, בסך 333,000 ₪, קרי 27% מכספי ההלוואה, ניתנו מכספי האוצר כהלוואת זכאות.

11.התובע שלח דיווחים שוטפים לעניין התנהלות ההלוואה טרם ולאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, ולכן יש לדחות את טענת הנתבעת בעניין זה.